אחרי תקופה לא קלה שעברה על היקב, החלטתי השבוע שאני לא אוותר על החלום שלי.אני אכתוב באריכות על התקופה שעברה על היקב בחודשים האחרונים - אבל בינתיים אני רק רוצה לכתוב על שני דברים:האחד, הקמנו קבוצה בפייסבוק של יקב בן חנה: http://www.facebook.com/group.php?gid=269142695976&ref=nf ואני מזמין את כולם להצטרף.
הדבר השני הוא כתבה שהתפרסמה באתר יינות ישראל (הכתבה כאן) . הכתבה הייתה על טעימה עיוורת של קברנה פרנק ישראלי שערכה קבוצת חובבי יין, בראשות השף אלון גונן. המצטיין בטעימה היה הקברנה פרנק שלנו מבציר 2005.ראשית, אני ממש שמח שהיין שלי היה שותף טעימה לצד יינות מיקבים כאלו איכותיים וכמובן שאני שמח שאהבו את היין שלי.תכל'ס, מעבר למחמאה, אני שמח שאוהבים את היין שלי כי זו המטרה שלי כשאני עושה יין.בציר 2005 היה בציר מיוחד מאוד ביקב בן חנה, הכל הלך בדיוק כמו שצריך וכל היינות מבציר זה יצאו באיכות מיוחדת. גם הפטי ורדו מבציר 2005 היה מיוחד שלא לדבר על המדיטרנאו (גראנש, סירה פטי ורדו) שהנו יין בעל מאפיינים מאוד מיוחדים.

זה מצחיק אבל על רוב הדברים שכותבים עלינו אנחנו בכלל לא יודעים, פתאום מישהו מתקשר או שולח לינק ומספר שקרא עלינו איפשהו.

כך קרה גם עם הכתבה שהתפרסמה השבוע ב-nrg . כותרת המשנה של הכתבה: "לא רבים היקבים המעזים לבסס יין זני על קברנה פרנק, יקב בן חנה הוא אחד מהם. התוצאה מוצלחת אבל המחיר המשולם גבוה מדי"

פרט להערה על המחיר, רועי יניב דאג לשבח ולהחמיא ליין ולבחירה הלא מובנת מאליה לעשותו זני. לגבי המחיר….

אישתי אומרת ש: "זה כמו עוגת יום הולדת מיוחדת שקונים בקונדיטוריה, זה לא משהו שאוכלים כל יום, אתה בוחר לקנות עוגה יקרה ומיוחדת רק בארועים מיוחדים או לאנשים מיוחדים. אתה יודע שהעוגה יוצרה מחומרי הגלם המשובחים ביותר בעבודת יד מוקפדת ושחווית הטעם הצפויה לך היא ייחודית. תמיד אפשר למצוא עוגה סבירה ואפילו טעימה של ריץ' בסופר מרקט ולשלם עליה שליש מחיר.  אבל יש רגעים ששווים יותר! 

בדיוק ככה היין שלנו, הוא לא יין לשתיה יום יומית (אנחנו גם מייצרים כל כך מעט ממנו שזה לא אפשרי בכל מקרה),  הוא מתאים לשתיה בארועים מיוחדים או עם אנשים מיוחדים ששווים את ההשקעה. אז אם אפשר לקנות עוגת יום הולדת ב150-200 ש"ח, אפשר גם לקנות יין מיוחד ב120ש"ח (ביקב זה עולה פחות) ולהתוודע לייחוד שלו, לכמה שהוא ישראלי ושונה." 

 לכתבה המלאה.

בשנים האחרונות לא שלחנו את היין שלנו לתחרות אשכול הזהב הנערכת מידי שנה, ומשתתפים בה כמעט כל היקבים בארץ. אחת הסיבות העקריות הייתה שפחדנו לזכות J.רובכם בטח לא יודעים, אבל הגשת היין לתחרות  הזו אינה כרוכה בתשלום, אבל מי שזוכה במדלייה משלם. ככל שהמדליה חשובה יותר משלמים יותר, זהב משלם יותר מכסף וכך הלאה.

השנה החלטנו אחרי לבטים, בכל זאת לשלוח את היין, וההוצאה הכספית לא אחרה לבוא: ה"שלם 2006", בלנד של 60% קברנה-סוביניון, 30% מרלו, 5% קברנה-פרנק, 5% פטי-ורדו, זכה במדליית כסף, וה"פטי-ורדו 2006" שזכה במדליית זהב. אני חייב להודות שזה היה מרגש במיוחד.

אני לא באמת יכול להתלונן, היינות מקבלים תשומת לב מהתקשורת ומחמאות כבר כמה שנים, זכינו אפילו לביקור של העורך הראשי של המגזין הבינלאומי החשוב ביותר בעולם, ה"wine spectator", אצלנו ביקב הקטנטן והצעיר שלנו. יש הרבה יקבים גדולים עשירים ומפורסמים מאיתנו שלא יכולים להגיד את זה.  אבל לזכות במדליה ולעמוד מול כל העיתונאים והאנשים החשובים בתעשייה ולקבל מילה טובה על היין, זה ללא ספק מרגש.

 הרבה אנשים לא מבינים את המאמץ הכרוך בעשיית יין ובתפעול יקב במימדים שלנו. למשפחה צעירה כמו שלנו עם ילדות קטנות, ההוצאות הכספיות עצומות ולהקדיש זמן רב לעבודה ביקב בשעות הערב והלילה, בימי שישי ובחופשות, זה לא קל. אבל אם אוהבים את זה קשה לוותר. וכשהמאמץ הזה נושא פירות, זה מאד מספק ומתגמל J 

אתם מוזמנים לבוא לבקר, לטעום ולקנות את היינות הזוכים במחירים המיוחדים של היקב.

הסוד השמור ביותר בתעשיית נחשף והועלה ליו-טיוב.
עכשיו כולם יודעים את הסוד האמיתי לייצור יין.
תהנו

לפני מספר שבועות אירחנו בביתנו ארוחת ערב.
בארוחה השתתפו אחד מבכירי הייננים בישראל ואישתו, גרי לנדסמן (הבלוגיסט הידוע בכינוי  winetastingguy) וחבר יקר, ועוד זוג חברים.

גרי הביא איתו מארה”ב שני יינות. האחד פינו נואר 2005 מקליפורניה. שהיה פינו נואר טוב, לא גדול – אבל בהחלט פינו נואר מייצג מקליפורניה. שמו של היין: Foxen מבציר 2005.
אני באופן אישי לא מת על פינו נואר. עדיין לא נתקלתי בפינו נואר שהפיל אותי מהרגליים.
הפינו נואר היחידי שממש נהניתי ממנו היה פינו בשם: J Wine Company Russian River Pinot Noir מבציר 2005.
חברים אומרים שזה בגלל שמעודי לא טעמתי את יינות בורגון וברגע שאטעם מיינות אילו אתחבר אל הזן הזה.
כאן המקום להודות שלבושתי מעולם לא שתיתי יין מבורגון. אפילו לא שלוק

היין השני שגרי הביא איתו היה של יצרן בשם Olga Raffault מאיזור גידול בשם Chinon.
שנת בציר: 1989.
כן. 1989
אין לי מילים לתאר את היין הזה. קודם כל, סוף סוף יין מתיישן שלא איכזב אותי (והיו כמה שאיכזבו אותי במהלך השנים).
פרט לכך, אילו ארומות, איזה טעמים. פתאום היכתה בי ההכרה מה הזמן עושה ליינות משובחים: ביין היו פשוט טעמים וריחות שאין ביינות צעירים, אין את הריחות הפירותיים ו \ או של העץ. כן היו ריחות של זיתים (מדהים!), של עישון, קצת טחב ועוד כאילו.
גם בפה היין המשיך באותה מגמה ולמרות שהוא היה כבד גוף ועגול, הוא הצליח לשמור על הרעננות שבו (כנראה הרבה חומצה בענבים בבציר).
בקיצור: מדהים .

אני תוהה האם היינות של יקב בן חנה יחיו כל כך הרבה זמן ויתיישנו כמו היין הזה. אני כנראה אדע רק בעוד 19 שנה…
אני כן חושב שליינות שלי יש יכולת יישון, רק שאין לי את הניסיון (והזמן) לאמר לכמה זמן.

בכל מקרה, באותו ערב הלכתי לישון עם חיוך Chinon. חוויה.

פעם יוסי יטח מיקב קטלב אמר לי שהכי טוב לסחוט את היין בין כסה לעשור. איכשהו השנה באמת יצא לי שסיימתי לסחוט את כל היין של בציר 2008 באותם 10 ימים (בעזרתו של אבא של הילה).
לסיכום בציר 2008, אני חושב שהוא הולך להיות בציר טוב מאוד לאדומים (אין לי מושג לגבי לבנים כי אני  לא מייצר). מדד אמיתי לגבי איכות הבציר  הזה אני אקבל באמת אחרי שתסתיים התסיסה המאלו-לקטית ואפילו לכיוון החורף.

מי שאל מה זו תסיסה מאלו-לקטית? אה כן.
בקצרה ועל רגל אחת, לאחר התסיסה האלכוהולית  בה  סוכר הענבים  הופך  לאלכוהול, מגיעה  עוד סוג  תסיסה - בה  סוג אחד של  חומצה  (חומצה מאלית)  הופך  לסוג אחד  של חומצה  (חומצה לקטית).
למה זה טוב? זה בריא יותר ליין וגם הופך אותו טעים יותר.
ככה בקצרה על רגל אחת.

אז מה היה לי בבציר הזה?

מרלו שיצא טוב (למרות שנראה לי שב- 2007 הצלחתי לעשות אותו טוב יותר, אבל זוהי רק הרגשה).
קברנה סוביניון מעולה. כמו גם קברנה פרנק.
פטי ורדו מדהים (!!)
סירה סוף הדרך.
וגראנש, שאני עדיין לא בטוח בקשר אליו (בינתיים נקטלג אותו  כטוב…) .
כל היינות בינתיים במיכלים עוברים את התסיסה המאלו-לקטית (דרך אגב, תהליך מאוד רגיש להתחמצנות) ואני מקווה שהתסיסה תסתיים בהקדם.
אני מקווה שתוך שבוע עד 10 ימים כבר אעביר את היינות לחביות.

בשבוע שעבר, ביום ה' בערב, ערכנו את ההשקה לקברנה פרנק 2005 מסדרת La Mariee.
חברים, משפחה וחובבי יין התאספו בחצר היקב לערב של  יין, אוויר ואווירה.
אותה אווירה נעימה המשיכה גם ביום שישי כאשר ליקב זרמו עוד מבקרים חובבי יין.

זו הפעם הראשונה שהיקב נפתח למבקרים ולי זה היה פשוט תענוג.

לכבוד ההשקה צחצחנו ומירקנו את היקב, סידרנו את הגינה וחצר היקב ופתאום מרכז המבקרים קיבל צורה…

אני פשוט נהניתי מהמפגש הבלתי אמצעי עם אוהבי יין שבאו לטעום את היינות שלנו, לשמוע את דעתם ולספר על היקב שלנו.
אני גם חושב שמי שבא נהנה מהיינות שלנו, מהאווירה נעימה ומהמפגש עם יקב בוטיק אמיתי - שבו היין מדבר.

בסופו של יום, החלטנו הילה ואני שהיקב יהיה פתוח למבקרים בכל יום שישי.

אחד המבקרים בהשקה היה אבי הלוי, כתב האתר "יינות ישראל": להלן רשמיו מהביקור והיין

תודה לכל מי שהשתתף בהשקה.